To Eilat    בדרך לאילת

דיונות חול נדירות מסתתרות הרחק בדרום הנגב, בשולי נחל מדברי קטן ויבש, אשר חב לחולות האלו את פרסומו: נחל כסוי. תחילת המסלול בקרקע שוממה שנותנת הרגשה שכף רגלו של אדם מעולם לא דרכה כאן. המשכו של המסלול בעדות סותרת של נוכחות אנושית

בת אלפי שנים שכמותה פזורות אחרות בכל רחבי בקעת עבדה, ושיאו של הטיול בדיונה זהובה גדולה ומיוחדת במינה שקוראת לילדים ולמבוגרים לחלוץ את הנעליים ולהתגלגל בהנאה על פני החול הרך שוב ושוב. הדרך לאותם חולות ארוכה ורבה אבל אין נהדרת ממנה כעצירה בדרך לחופשה באילת או בחזרה ממנה

 

אפשר לבקר עם הרכב או בהליכה קצרה לחילוץ העצמות:

 

איך מגיעים: נוסעים דרומה על כביש 40 עד לצומת שיזפון. בצומת פונים ימינה בעקבות השילוט 'אילת דרך עובדה' ולאחר כ- 10 ק"מ פונים שמאלה בעקבות השילוט למנחת עבדה ולשחרות. נוסעים על הכביש הצר והמאובק לכיוון דרום, עד שלאחר כמעט ארבעה קילומטרים מגיעים לגשר קטן בכביש ועליו סימון שביל ישראל הפונה שמאלה (מזרחה). ממשיכים עוד כקילומטר עד שנראה לשמאלנו, לצד הכביש שלט ברזל קטן עם סימון שבילים ירוק.

1 . כאן יש להחנות את המכוניות לצד הכביש ולהתחיל לצעוד לצדו לכיוון דרום- הכיוון ממנו הגענו, למשך עוד כחצי קילומטר, עד שנראה משמאלנו עוד שלט ברזל קטן, הפעם צבוע בסימון שבילים שחור

 

2 . זהו הזמן לעזוב את הכביש ולהתחיל בטיול האמיתי.
שברי סלע הגיר הקשה שמרו היטב על פני השטח, ורגלי המטיילים הרבים לא הצליחו לאורך השנים ליצור שביל של ממש. לכן, בעודנו מתרחקים מהכביש לכיוון שלוחה חשופה, עלינו לעקוב אחרי שלטי סימון השבילים כדי לוודא שאנו הולכים בכיוון הנכון. חוסר השביל רק מעצים את הרגשת הבדידות והריחוק שמעניק הנוף המדברי הצחיח. התחושה כאילו אנחנו בני האדם הראשונים הפוסעים על האבנים האלו מופרכת כעבור כמה מאות מטרים, בתחילת הטיפוס על השלוחה, כאשר נתקל בשני מעגלי אבנים בקוטר של כחמישה מטרים כל אחד, שריד בן אלפי שנים לנוכחות אנושית

 

3 . שרידים של מאות ואף אלפי מבנים שונים, חלקם לא יותר מכמה אבנים שהונחו בצורה מסוימת, ואשר השימוש הקדום של רבים מהם אינו ברור די צרכו, פזורים בכל רחבי בקעת עובדה- הבקעה הגדולה הנפרשת ממערב לנו, בה נמצא היום בסיס חיל האוויר 'עובדה'. רוב השרידים הינם מן התקופה הכלכוליתית (כ- 3000 לפנה"ס), אך נמצאו גם קדומים ומאוחרים יותר. נמשיך בעקבות סימוני השבילים במעלה השלוחה כ- 300 מ' עד שנגיע אל הרכס עצמו.

בהגיענו אל הרכס מתגלה מימין, בוהקת ומזמינה, הדיונה הראשונה: גבעה חול זהבהב, הנשפכת מאתנו לכיוון מזרח ומסתיימת כעבור כעשרה מטרים. אך אל דאגה - זוהי רק דוגמה קטנה למה שמצפה לנו בהמשך. נמשיך עם השביל במעלה הרכס המתון לכיוון הנקודה הגבוהה ביותר- כ- 400 מ' לפנינו. משמאלנו, לכיוון מערב, נפרשת בכל גודלה העצום בקעת עבדה, ומימין לנו מתגלה הנוף המבותר של נחל כסוי, ומעבר לו, הרחק באופק המזרח, מתנשאים הרי אדום.
ועכשיו הזמן לחלוץ נעליים
בדרכנו נחלוף על פני עוד כמה דיונות לא גדולות מדי, עד שנגיע לפסגת הרכס הקטן, ושם תתגלה לימיננו בכל הדרה הדיונה, אשר גם במפות סימון השבילים מצוינת בשם שאינו מותיר ספקות: 'הדיונה הגדולה'. גיאולוגים יספרו לנו שהדיונות של נחל כסוי הנן מיוחדות, מפני שבניגוד לרוב החולות הנמצאים בארץ, כולל חולות חוף הים, הם אינם מורכבים מקוורץ ונוצרו משחיקה של סלעי גרניט, אלא הם בעלי יסוד גירני, כלומר- נוצרו מהתפוררות עד דק של סלעי גיר מקומיים. אולם בינינו, אין לכך יותר מדי משמעות ברגע שחולצים את הנעלים ומתגלגלים מטה במורד 60 המטרים של הדיונה, ואחר כך רצים קצרי נשימה במעלה החול התלול רק בכדי להתגלגל מטה שוב.

 

אפשרויות נוספות

מי שמעוניין לבקר בדיונות ולהשתולל בחול, אולם ההליכה הקצרה ברגל מרתיעה אותו, יכול למעשה להגיע ברכב כמעט עד הדיונות. כ- 5.5 ק"מ מן הצומת, רק 200 מ' דרומית לתחילת השביל השחור 2מתחילה דרך ג'יפים המגיעה אל תוך נחל כסוי. דרך העפר מסומנת בסימון אדום וניתן לנסוע עליה (בזהירות!) גם ברכב פרטי על לתחתית הדיונה הגדולה.

מי שמגיע עם שני רכבים יוכל להשאיר רכב אחד בתחילת המסלול ורכב אחד בתחתית הדיונה הגדולה (כמתואר לעיל), ושם לסיים את ההליכה.

 

פרטים נוספים במפה כאן
משך הסיור: הליכה נינוחה של כ15 דקות.
עונה מומלצת: אביב, חורף, סתיו.
לא לוותר: כיף לילדים.

 

באדיבות אתר מפה